דור זימל, בן לשרון ואלון, נולד בקרית מוצקין ב-26.11.1996, ט״ו בכסלו תשנ״ז. בכור בכ-15 דקות לאחותו התאומה ליאור וב-9 שנים לאחיו תום. דור גדל בקריית טבעון וב-2015 עבר עם משפחתו לצורן, במקביל ליציאתו לשנת שירות עם נוער בסיכון.

בנובמבר 2016 התגייס דור לגדוד 50 בנח״ל ובמהרה כבש את סולם הדרגות, יצא לקורס מ״כים, קורס קצינים ולבסוף גם לקורס מ״פ. בין לבין הכשיר והוביל טירונים וחיילים - בסדיר, בקבע ובמילואים, מתוך אמונה ותחושת שליחות בהגנה על עם ישראל.

דור היה דמות כובשת לבבות ונערצת ע״י משפחתו, חייליו, חבריו ללימודים וכל מי שזכה להכירו. מנהיגות וחינוך לאהבת האדם והארץ היו הערכים שאפיינו אותו - בחוגי הסיירות, בשנת השירות, בשירות הצבאי, בלימודי ממשל ומשפטים ברייכמן ובהובלת קמפיין הבחירות של מתן כצמן באבן יהודה.
בשלוש השנים האחרונות התגורר דור באבן יהודה עם בחירת ליבו, שיר שגיב. ב-7.10.2023, כבר בשעה 08:00 בבוקר, היה על מדים בדרך לצפון, לארגן ולאסוף את לוחמי הפלוגה המסייעת בגדוד 8103 בחטיבת עציוני.

במהלך המילואים, בחר דור להציע נישואין לאהבת חייו, עם הפקה מהסרטים, על חוף הים בארסוף.
אבל הסרט הטוב הזה נקטע ב-17 באפריל עם פגיעת טיל נ״ט שירה חיזבאללה למקום בו שהו דור והלוחמים קרוב לגבול הצפון. דור נפגע פגיעה ישירה בראשו ולאחר חמישה ימים של מאבק נפטר מפצעיו. בן 27 בנופלו.

במותו העניק דור, שהיה חתום על כרטיס אדי, חיים ל-7 אנשים - מתינוקת בת 8 חודשים ועד מבוגר בן 68. בחייו הקצרים "נגע" דור באלפי אנשים, מעגלים שכולם שלובים זה בזה בקשרים עלומים.

את הדברים הבאים כתב דור בעיצומה של המלחמה, אליה היה מגויס מיומה הראשון: ״116 ימים. חשבתי הרבה על איך והאם לסכם והחלטתי שאין טעם. הרי לעולם לא אצליח להעביר את כל החוויות, הטובות והרעות, אלו שאדחיק ואלו שלא ארצה לשכוח. גם אם הייתי יכול, איך אפשר לסכם כשעוד לא סיימנו? ישנם חטופים בעזה, לוחמים ערים לילות כימים, משפחות מתפרקות ועסקים קורסים.
אז לקחתי הפסקה, הפסקה מהמלחמה עצמה, ובמהלכה אתמודד עם מלחמה אחרת, קצת יותר מוכרת אך בכל זאת כל כך שונה. אחזור לארוסתי שבתכלס, בינינו, היא הגיבורה. אחזור ללימודים, לחברים, לעבודה ובקיצור, לטירוף שנקרא ״שגרה״. כל זה כאמור רק כפגרה, עוד חודש לוחמיי ואני נדרשים חזרה בצפון, להגן על גבולה הצפוני של המדינה.

ועל אף סערת הרגשות, כל מה שאני רוצה להגיד זה תודה. תודה על הזכות להגן על המדינה, תודה על הזכות להינשא לשיר שגיב האחת והיחידה, תודה על משפחה תומכת ומכילה, תודה על חברים שהבטיחו לעזור בלימודים ותודה ל-140 לוחמים ומפקדים, שאת הפלוגה המסייעת מרכיבים, ומייצגים את המעט מתוך האחוז האחד של מתנדבים, שעל אף הקשיים לא עזבו אותי לרגע, גם כשהבקשות שלי דרשו מהם לסכן את חייהם. אוהב את כולכם, ניפגש בקרוב״.

תהא מנוחתו עדן.