סמל ראשון אופק רוסו נולד ביום כ"ו בתשרי תשס"ג (2.10.2002) בכפר נטר, בנם הצעיר של פני ויניב ואח לענבר.

ב-27.7.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחיל הים בשייטת 13. הוא התגייס חצי שנה קודם לכן, והתחיל את דרכו בצבא בקורס חובשים במסגרת השייטת, ידע שהמסלול בשייטת קשה, אך הוא נלחם בכל הקושי עד שסיים את הקורס. יום הטקס בעתלית היה היום המאושר בחייו, כאשר שר הביטחון, יואב גלנט, חשף את הסיכה שלו.

אופק נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (8.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הגיע לבארי ב-7 באוקטובר בשעה 16:15 וחבר לשייטת. הם לחמו שם מבית לבית, חילצו משפחות, הרגו מחבלים והיו עדים לזוועות. בשתיים ורבע לפנות בוקר, כשברקע שריפות והרוגים רבים, נפצעו שני חיילים, אופק רץ לסייע להם תחת אש וחטף צרור כדורים. אם היה רחוק יותר, כנראה שהיה ניצל, כי בחילופי האש המחבל הצליח לירות עוד צרור אחד לפני שהלוחמים הרגו אותו. אופק רץ אל התופת כדי להציל אנשים. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקדימה והותיר אחריו הורים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב סמל.

הוריו מספרים עליו שהיה ילד סקרן עם חלומות שרצה להגשים, רצון לעשות ולדעת והיה לו קסם אישי מדהים שתפס את הסובבים אותו לאורך כל השנים. הוא היה ילד ערכי, טוב לב, עם המון רצון טוב, ילד מצחיק שכבר בתקופת הגן הצחיק את כולם ובלט בכל מקום שאליו הגיע בזכות החיוך השובה שלו וההומור.

אופק אהב אתגרים ולא פחד מהם. הוא קיבל כל אתגר כהזדמנות לממש עוד שלב. היו לו הרבה תחביבים: הוא התאמן בקראטה מגיל צעיר, גלש על סקייטבורד, גלש בים, ניגן על תופים ובעיקר בגיטרה. כשהחל לעסוק בתחום הסקייטבורד הוא הקדיש לכך זמן רב מההתחלה, הוא התמיד, לא חשש מקשיים וכמובן היה נחוש להצליח. תמיד הוא רצה לעשות עוד ועוד דברים שעניינו אותו וניצל כל רגע.

אופק אהב לשמוע מוסיקה והיה לו פלייליסט גדול עם שירים כמו ״לחזור הביתה״ של התקווה 6, ״מלון קליפורניה״ של להקת האיגלס ו״שמים בוערים״ של גיא ויהל. הוא גם מאוד אהב לאכול ובעיקר בשר! אמו הייתה מכינה לו ספגטי בולונז, פשטידות גבינה ופיצות. "לפני שאופק היה חוזר מהבסיס", מספרת אמו, "הייתי מכינה לו פיצות חמות שיחכו לו בבית, ותמיד בדרך הביתה היה עובר ב`גולדה` וקונה גלידה כדי לאכול אחרי הפיצה".

בנעוריו היה אופק ב״איחוד החקלאי״ בסניף השלושה, בילה שם לא מעט ומאוד אהב לעשות ולפעול. בבית הספר הוא היה שובב ואנרגטי, ובדרך כלל לא אהב ללמוד. הייתה לו יכולת פנומנלית של זיכרון, ובזמן קצר הצליח ללמוד הרבה. הוריו מספרים ש"בבית הספר היו לנו `בעיות`, המורים הזמינו אותנו מכיוון שאופק גרם לכולם לצחוק וקצת להפריע. הוא `הכניס עניין` ממקום טוב ולא רע. ההומור היה סביבו תמיד ולפעמים היה צריך לשלם על כך מחיר".