מרדכי רוזנברג ז"ל

מרדכי נולד בי"ח בתמוז תרצ"ה (19.7.1935) בברסלאו, גרמניה.
אביו היה ציוני פעיל בקהילה היהודית של העיירה ובמפלגה הסוציאלדמוקרטית.
בשנת 1939 נעצר האב ונכלא ע"י הנאצים כאסיר פוליטי (בעקבות הלשנה) והובל לאושוויץ. לאחר הרצחו, הוציאו לו הנאצים תעודת פטירה ובה צויינה סיבת המוות – "דלקת ראות".
לאחר מאסר האב, עברה המשפחה לברלין. את שנות המלחמה עבר מרדכי בכפרים שונים באזור. מוסתר אצל משפחות גויים טובי-לב.
בתום המלחמה שב מרדכי לאמו, לברלין.

בגיל 13 עלה מרדכי לארץ, לבדו, במסגרת עליית הנוער. את תחילת דרכו בארץ עשה בקבוץ עברון ומשם העבירו דודו לחיק משפחתו בקיצוב ה"חותרים".
7 שנים עברו עליו ב"החותרים" ועם סיימו את ביה"ס, הצטרף לגרעין של "החותרים" ובמסגרתו התגייס לנח"ל. את הכשרתו הקיבוצית קיבל בגבעת-חיים.

שאיפתו ללמוד רפואה נתקלה אז בהתנגדות הגרעין, והוא נאלץ לוותר על הרעיון. בצבא עבר קורס חובשים והיה לחובש קרבי.
במסגרת עזרה ליישובים צעירים, נשלח ע"י "החותרים" לקיבוץ "יראון" ושם הכיר את דבורה, רעייתו בעתיד.

דבורה גדלה והתחנכה בקיבוץ גבת. משפחתה מהאמצת נשלחה לעזרה ל"יראון". בבקרה את המשפחה ב"יראון", הכירה דבורה את מרדכי. הקשר התהדק ובשנת 1958 נישאו וחזרו לקיבוץ "החותרים". שנה לאחר מכן, נולד בנם הבכור עופר.

באותה שנה, הגיעה אמו של מרדכי לארץ, והצטרפה למשפחה ב"החותרים". לאחר 4 שנים בקיבוץ עברה המשפחה לקרית-גת.
את המשפחה פירנס מרדכי מעבודתו כאחראי על האחזקה במאפיה. את יומו הארוך היה מתחיל עם חשיכה וכשלבסוף שב הביתה והניח ראשו, היה מוזעק שוב לטפל בתקלות. וכך היה מעביר לילות כימים בעבודה רצופה.
בשנת 1972 נולדה דגנית. כאב לבת, לא חסך מרדכי תפנוקים ומסירות מהקטנה. כל שחפצה ממנו – קיבלה.
עופר גדל והיה לנער והחליט ללכת ללמוד ב"כפר הירוק". האפשרות לחזור לחיי קיבוץ או מושב עלתה על הפרק.
בכפר הירוק, יחד עם בני גילו, הצטרף עופר לגרעין "לוטם" למרום-גולן. בהכרזת הגרעון במרום גולן, נפגשו דבורה ומרדכי עם הקיבוץ. דרך עופר נוצרו הקשר וההיכרות עם מרום-גולן.
גישושים ראשונים – קליטה, והמשפחה קבעה את ב יתה בספטמבר 1979 במרום-גולן.

כמקום עבודה, בחר לו את מטע התפוחים. חריצות, חברות וסיפוק אישי ניכרו בו והקרינו ממנו הילה של צניעות ויושר.
לבקשתנו נעתר, קטע את עבודתו במטע וחזר למקצועו הישן כאיש תחזוקה. אדם שהכל זקוקים לו ונענים על ידיו. וכל זאת בשקט, בחריצות ובאוירה טובה. טורח לענות על רצון כולנו, מתקן את שהשחתנו ומשלים את שנהרס.
השנה הראשונה, כשנת קליטה על צרותיה, חלפה והמשפחה הפכה מנקלטת לקולטת ביתה החם נפתח לצעירים, לתלמידי אולפן וידידים.
מרדכי הפך לחלק מהוויתנו – לאחר שבלעדיו אי-אפשר.

בשירות המילואים האחרון שלו היה בבית הממשל בצור ונהרג ביום כ"ה בחשבון תשמ"ג (11.11.1982) בשעה 7:00, כשהבניין כולו קרס.

יהי זכרו ברוך