ויקטור (ויקי) אריאל ז"ל

ויקטור נולד ביום ט` בטבת תשמ"ה (2.1.1985) ביישוב קדימה. ויקטור נקרא על שם סבו (ויקטור קרצו ז"ל), שנפטר שנה לפני לידתו. הוריו שמחו על לידת ילדם השלישי, בן יחיד לאחר שתי בנות, מאיה ורחלי. כשהיה בן שנה נולדה האחות הרביעית, מירית.
בזמן ילדותו, משפחתו התגוררה במושב קדימה שבשרון, שם למד ויקי בבית-הספר היסודי "יגאל אלון" וסיים את לימודיו בקיץ 2002 בבית-הספר התיכון "הדסים". ויקי היה ילד נעים הליכות, חכם, שובב ונמרץ. חיבתו למעשי קונדס בלתי מזיקים לא הותירה אף אדם ללא חיוך.
בגיל 6 הצטרף עם חבריו לחוג קראטה מסורתי, בבית-הספר לקראטה וקונג-פו. בעוד שרבים נשרו כבר בשנה הראשונה, ויקי מצא בקראטה בית אמיתי. הוא התמיד באימונים וכבר בגיל 11 התמנה לעוזרו של מאמנו רוני עקירב. בשנת 2000, כשראה את גישתו הנהדרת לילדים, המליץ רוני שיעבור קורס מדריכים במכללה הארצית של הקארטה המסורתי. כשסיים את הקורס השתלב כמדריך קבוצות ילדים בקדימה ובבית חירות עד לגיוסו לצה"ל.
כמדריך בעל סבלנות וקשב מיוחדים במינם יצר קשר מאוד מיוחד עם חניכיו. כשאימן את הילדים תמיד נשא איתו שקית עם סוכריות טופי ובלונים, שמטרתה, כפי שהסביר: "למי שמנצח מגיע פרס, ולמי שמפסיד - פרס תנחומים..." הוא נהג להרגיע ושימש להורי הילדים יועץ, כשהסביר את הישגי הילד או את מצב רוחו. הורים רבים סיפרו שויקי אף נתן גביע משלו לילד שבכה כי לא זכה בגביע בתחרות, וכשהתגייס לא האמינו, כי חשבו שהוא מבוגר הרבה מגילו הצעיר.
ויקי השתתף בתחרויות קראטה ארציות וזכה באליפויות רבות. הוא זכה באליפות ישראל לשנת 1997 שנערכה בנתניה ובשנים 1998 ו-2000 באבן יהודה. מאחר שבכל תחרות יש כמה קטגוריות הגיע בכל פעם הביתה עם יותר מגביע אחד.
לפסגת הישגיו הגיע כשהיה בן 17 וזכה בקטגוריה הארצית היוקרתית ביותר - קרבות במשקל פתוח. הוא התמודד נגד בוגרים בני 20 עד 30 וניצח. בכך היה לאלוף האלופים הישראלי של הקראטה המסורתי לאותה השנה.
ויקי נודע ביכולת הניתור המדהימה שלו, אותה הציג במופעי ראווה של קבוצתו כשהוא מרחף מעל ערמת ילדים השוכבים זה על גבי זה על מזרן.
אהבה נוספת בחייו הייתה המוזיקה. עוד לפני שידע מילה באנגלית דיקלם שירים שלמים באנגלית משובשת ששמע מקלטות רוק של מאיה, אחותו הבכורה. בעזרתה למד לנגן בגיטרה, שהפכה לאיבר נוסף בגופו, איתה הלך לכל מקום, גם לפלוגה. בכל זמן פנוי הוא ניגן ושר. גם בסופי שבוע, כשהיה חוזר מהצבא, היו נפגשים כמה חברים בכיכר בקדימה וויקי היה מנגן להם. גם בקרב בני משפחתו היה לא אחת לוקח גיטרה וחוברת שירים, מושיב את בני המשפחה ומארגן שירה בציבור.
בעת לימודיו בתיכון ייסד עם שנים מחבריו להקה בשם "הצעקה השקטה", בה שימש כגיטריסט וסולן ביחד עם חבריו שוני דדון ופיני מזרחי. הלהקה פנתה למועצה המקומית ובעזרתה הקימה מועדון מוזיקה בקן "הנוער העובד והלומד" לשעבר. הלהקה משכה כמה עשרות בני נוער למקום, ואף הופיעה במקומות שונים, בטקסים ממלכתיים ביישוב ובתיכון בהדסים. ויקי ניגן גם ביום הורים של פלוגתו.
במרס 2003 ויקי התגייס לצה"ל, הגשים את חלומו והיה לחובש קרבי בגדוד "שמשון", בפלוגת אוגוסט 2003, מחלקה 2. חבריו ליחידה מספרים, כי הנעים את זמנם בנגינה, והיה אדם שאהב להקשיב ולעזור בעת צרה. תמיד נושא עימו בקבוק קולה, שקית במבה וגיטרה. גם עם חבריו ליחידה נהג להתבדח ובמיוחד לכנות אותם "צעיר" למורת רוחם או לנדבם לפעולה מסוימת במלים: "אל תהיה סוציומט." הוא אהב לשחק איתם כדורגל ושש-בש, ולנסות ללמד אותם לנגן בגיטרה.
ויקי ויתר פעמים רבות על יציאות הביתה לטובתם ופעם אחת אף שהה במשמרת כחובש בנגמ"ש שלושה ימים ברציפות מבלי להחליף בגדים או אפילו לחלוץ נעלים, על-מנת שחברו יוכל לבקר חייל שנפצע.
למרות שרק לעתים רחוקות יצא הביתה, הוא הקפיד להתקשר מדי יום לבני המשפחה, לדבר עם אחיינו, רותם בן השנה, ולהבטיח בסיום השיחה: "יהיה בסדר, אל תדאגו."
ויקי רקם תוכניות רבות לעתיד. כשרחלי אחותו התקבלה ללימודי תואר ראשון אמר לאמו שגם הוא עוד יפתיע אותה. הוא התכוון ללמוד תואר ראשון ב"מכון וינגייט" ולהקים מועדון קראטה בקדימה. לא אחת אמר שרותם אחיינו יהיה בדיוק בגיל המתאים להיות חניכו הראשון.
במהלך חג הסוכות, ביום חמישי, ט"ו בתשרי תשס"ה (30.9.2004) סיים ויקי תורנות שמירה, והספיק לשלוח הודעת חג שמח לידידה קרובה שלו. בדרך חזרה לבסיס בשעה תשע בבוקר, התקבלה הודעה על חדירת מחבלים בניסנית והם שינו כיוון על-מנת להגיע למקום החדירה. החיילים ראו אישה מוטלת על הרצפה וויקי מיהר לצאת ולהגיש לה עזרה ראשונה כחובש. המחבלים שארבו לחיילים ירו לעברו צרור. כנער שמשחר ילדותו היה ידוע בחיוכו האינסופי, בנדיבותו ובטוב ליבו, ויקי נהרג כשניסה להציל חיים. בן תשע-עשרה היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית הקטנה בבית-העלמין בקדימה. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.
סמ"ר ויקטור (ויקי) אריאל נפל ביום הנישואין ה-29 של הוריו. ההודעה על מותו הגיעה בצהרי היום ומאות מתושבי קדימה וחבריו הגיעו לנסות ולנחם.

יהי זכרו ברוך