מאיר פחימה ז"ל

למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי `אור תורה` בקדימה והמשיך לתיכון `אורט` בנתניה, וסיים בו בהצטיינות לימודים עיוניים ולימודים במגמת נגרות.

בחודש אוגוסט 1979 התגייס מאיר לצה"ל, לחיל-התותחנים. הוא שירת כחייל קרבי ברמת הגולן. בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע במחנה `קרן` ברמת הגולן. מאיר עבד בתחום הקשר ומכשירי האלקטרוניקה, ועם השנים התקדם בתפקידים ובדרגות והיה לנגד.

מאיר נישא לאתי והם גרו בקצרין, שם נולדו שלושת ילדיהם: נטלי, אורטל ולידור. מאיר היה בעל ואב מסור, שגידל את ילדיו לתפארת. בשעות הפנאי אהב לצפות במשחקי כדורגל, והיה אוהד מסור של `בית"ר ירושלים`.

לאחר כ- 15 שנות שירות ברמת הגולן ומגורים בקצרין עבר מאיר לשרת בבסיס `נעורה` שליד עפולה, והמשפחה עברה לגור בחדרה.

מאיר, `מירו` בפי כל, היה אהוב מאוד על כל מכריו, מפקדיו וחייליו. לכולם אהב לעזור, והכל עשה בצניעות מרובה. בכל מעשיו הביא כבוד גדול להוריו, והיה לגאוות המשפחה. בשנת 2000, לקראת שחרורו מצה"ל, החל ללמוד באוניברסיטה מינהל עסקים. לאחר כשנה וחצי סיים את לימודיו, קיבל תואר ראשון וכבר החל לתכנן את שלב ב` של חייו, השלב האזרחי.

ביום ז` בניסן תשס"ב (20.3.2002) נפל מאיר בפיגוע חבלני סמוך לעפולה. באותו בוקר הוא נסע באוטובוס בקו 823 של אגד, מביתו לבסיס. בדרך, בצומת מוצמוץ שבוואדי ערה, התפוצץ באוטובוס מחבל-מתאבד ושבעה מהנוסעים, ביניהם מאיר, נהרגו. איתו נהרגו: סמ"ר שמעון אדרעי, סמל מיכאל אלטפירו, רב"ט אהרון רביבו, והאזרחים אלון גולדנברג, מוגוס מהרטו ובלה שניידר.

בן ארבעים-ואחת היה מאיר בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-נגד. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, הורים וחמישה אחים ואחיות.

לזיכרו של מאיר תרם אביו ספר הפטרות, סידורים וספר תורה לבתי כנסת בקדימה ובנתניה.

אמו תרמה מנורה וסידורים לבית הכנסת בנעורה.

יהי זכרו ברוך

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי `יזכור`, שנערך ע`י משרד הביטחון)