דמיאן רוסובסקי ז"ל

דמיאן, בן מרטה ואלברטו נולד בבואנוס איירס שבארגנטינה בתאריך – 18/9/1974. לדמיאן היה אח אחד, דיאגו, והוא היה הבכור מבין שניהם. את שנותיו הראשונות הוא העביר בארגנטינה בבית הספר היהודי "חיים ויצמן", בבית הספר " מדינת ישראל", ובתיכון למד ב"אורט".

בגיל 14 הוא ומשפחתו עלו ארצה. בהתחלה, המשפחה שהתה במרכז הקליטה שברעננה ולאחר מכן הקימו את ביתם שבקדימה. דמיאן השתלב בחטיבת הביניים "השרון" ולאחר מכן בתיכון "אוסטרובסקי"( בו ישנו חדר הנצחה לזכרו).

דמיאן התנדב במשמר האזרחי ועבד בנוסף, מכיוון שרצה לשלם בעצמו על רישיון הנהיגה שלו. לאחר מכן התגייס לצה"ל במטרה להיות צלף, אך מסיבות מסויימות לא לקחו אותו להיות צלף, אז הוא נהיה חובש קרבי, והוא היה מעולה כאחד כזה.

במסגרת תפקידו הוא נשלח ללבנון ולאחר מלחמת לבנון השניה, דמיאן רצה לחזור ולעשות קורס קצינים, אז ביום ראשון אחד, ה- 22/1/1995, בזמן שיצא לקורס הקצינים, חבר שלו לקח אותו בטרמפ והוריד אותו מול בית הכלא, שנמצא כמאה מטר מן הבסיס, ואז התחילו הפיצוצים. כשדמיאן שמע את הפיצוץ הראשון, הוא עזב הכל כדי ללכת לטפל בפצועים למרות האזהרות של חבריו, מכיוון שבתקופה הזו הם היו נוהגים לעשות פיגועי שרשרת, כלומר- ישנם כמה פיצוצים במקום אחד, כך שמי שיבוא לעזור לפצועים ייהרג גם הוא. וכך, תוך שהוא טיפל בפצוע, דמיאן נהרג בזמן מילוי תפקידו נאמנה. סופר עליו שפעם אחת, לא היו מספיק אנשים כדי להשלים מניין, ולמרות שדמיאן לא בא ממשפחה מסורתית, הוא בא לבית הכנסת. סיפור זה מראה על אופיו האכפתי והחברי של דמיאן. עוד שנאמר עליו מפי חייליו: " חשים שנקטע איבר", "הן מפקד ,שידע להבין ולהיות חבר, שרצה ללמדנו להיות בכי טובים, פתאום במחי יד את האופטימיות שובר", " דמיאן החובש שרץ אל מותו". עוד סופר, ששניות לפני שנפל, דמיאן רץ לטפל בפצוע לאחר הפיצוץ הראשון, ולא רק שהפצוע שרד את הפיגוע, הוא כיום בנבחרת ישראל בטניס נכים( כרתו לו את הרגל כתוצאה מאיבוד דם, מה שהיה יכול להביא למותו אלמלא דמיאן היה שם לו את חוסם העורקים.)

יהי זכרו ברוך