נועם גוטשל ז"ל

כילד קטן חלם נועם להיות חבלן, חייל בהנדסה קרבית. ציוריו התמימים היו עמוסים בטנקים, מטוסים וכלי ירי. עולמו המורכב והרגיש הצביע על יכולות אינטלקטואליות גבוהות ביותר - מחונן! ידיו הקטנות הזריזות לא פסקו מלפרק כל מה שהיה בדרכו: רדיו, שעונים, אופניים ובעצם הכול. סקרנותו הבלתי נדלית הביאה אותו לשאלות שקשה היה לענות עליהן.

"בן שלוש היה כשאחותו הלה נולדה", מספרים הוריו, "והבית התרחב והתמלא בצחוק ובשמחה. אנחנו עברנו מנהיגה על וספה (מה שהרשים את נועם מאוד והעסיק אותו מבחינה מכנית) לנהיגה על אוטו מדגם דה-שבו (גם שם הכניס את אפו ועיניו למנוע ולהילוכים) ולדגם של כרמל דוכס - סוג של סוסיתא (מאלו ש`הגמלים היו אוכלים לארוחת בוקר`). איתם חרשנו את כל הארץ לאורכה ולרוחבה, גם ברכב ובעיקר הרבה ברגל".

בגיל שש עברה המשפחה למבועים שבנגב, שם הקים וניהל האב בית ספר למוזיקה. נועם השתלב בחברת ילדים שונה ומיוחדת, ילדי מושבים בחבל השובלים. הוא מיד יצר לעצמו חברים ופינה חמה בליבן של המורות ציונה ושולמית מורד. "אנחנו אהבנו את הפינה המוריקה הזו בנגב המערבי", מספרים ההורים, "כשברקע לאורך כל השנים מלחמות גדולות וקטנות, התשה, מילואים ומתח ביטחוני גבוה... על נועם אמרו: `יש לו אצבעות ארוכות שיאפשרו לו לנגן ברגישות רבה`. משיעורי הפסנתר הוא עבר לנגן על צ`לו אך לאחר מספר שנים הפסיק ועבר לשמוע מוזיקת רוק כבד (ובזה נגמר החלק המוזיקלי), ומכאן ל-`מוזיקת` נשק".

בר המצווה של נועם נחוג ליד הכותל, ומאז הוא החל להתעניין במורשת היהודית ובקבלה. גם הרובד האידיאולוגי והפוליטי חלחל לנשמתו והוא כמובן הצטרף לתנועת בית"ר, הן כחניך והן כמדריך. ספריו של זאב ז`בוטינסקי ושיריו של "יאיר" העסיקו אותו רבות.

מכאן הדרך לשדה בוקר הייתה סלולה - נועם חיפש סביבה לימודית יותר משמעותית, סביבה לביטוי עצמי, סביבה לצמיחה אישית ופרטית שלו. אך הריחוק מהפרטיות ומהמשפחה הכבידו ובסוף שנה של לימודים, טיולי סביבה וחוויות ייחודיות, חזר הביתה, לערד (לשם עברה המשפחה), לתיכון במגמת גיאוגרפיה.

"בעצם הוא לא היה תלמיד חרוץ", אומרים ההורים, "וכל משאלותיו היו בכיוון צה"ל הנדסה קרבית ומטווחים. עם פחות עשרים ק"ג הוא התגייס להנדסה קרבית. הגלויה הראשונה שלו לקונית וגאה: `נמצא בחיל שרציתי בטרום-טירונות`. הכומתה הכסופה בסוף הטירונות על המצדה הייתה פסגת משאלותיו האישיות והלאומיות. קורס מ"כים ואחריו שירות במקומות המסוכנים ביותר ובתפקידים קרביים של פריצת דרכים, נטרול מוקשים, הנחת מוקשים ועוד".

שירות במשטרה היה המשך טבעי של השירות הסדיר. חודשיים לאחר שחרורו מצה"ל נועם התגייס למשטרה, כשחלומו להגיע למערך החבלה. בינתיים הוא הספיק להגשים חלום נוסף - נהיגה על אופנוע כבד, נהיגת שטח. תוך כדי השירות ביום ובלילה, שתים-עשרה שעות במשמרת, עם כל הלב והמסירות, הוא הצליח לאושרו להגניב שעות אופנוע.

רב-שוטר נועם נפל בעת שירותו ביום ו` באלול תשנ"ג (22.8.1993) בתאונת אופנוע ביציאה מבאר שבע. שבועיים קודם לכן הוא גויס למילואים לפרוק שדות מוקשים בעזה, עבודה קשה בתנאי חום כבד וסכנה מבצעית. משם הגיע לבית ביום א` בבוקר, התרחץ, החליף למדי משטרה ונסע למשטרת באר שבע לניחום אבלים ולטפל בבקשתו למערך החבלה. בחזרתו על האופנוע שכל כך אהב נהרג בתאונה.

יהי זכרו ברוך

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי `יזכור`, שנערך ע`י משרד הביטחון)