בני (בנימין) שירי ז"ל

ביום כ"ה בחשוון תש"ב(15/11/1941) נולד בנימין בן שמחה ואקרם. כשהיה בן עשר משפחתו עלתה ארצה והתיישבה בישוב קדימה. את לימודיו התחיל בבית הספר היסודי ביישוב ואחר כך המשיך ללמוד בתיכון אורט שבנתניה. בני היה נער חרוץ שלמרות שנאלץ לעזור להוריו בחווה היה תלמיד מצטיין. הוא היה חלק מתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד" בקדימה. את לימודיו סיים בבית ספר הקדם צבאי של חיל האוויר.
לאחר שסיים את שירותו הסדיר עבד בשירות הביטחון
במלחמת ששת הימים לחם בסיני וכשהסתיימה המלחמה התגייס לשירות קבע. הוא הצליח מאוד בתפקידו השתלם במקצועו ואף עבר בחינות בגרות מוקדמות בציונים גבוהים. מטבעו היה אדם שקט ונוח לבריות, טוב-לב מאין כמוהו ומוכן תמיד לעזור לזולת. הוא היה בעל יוזמה ותושייה בלתי רגילים, התברך ב"ידי זהב" והיה מסוגל לפתור כמעט כל בעיה טכנית. כתחביב אהב לשחות ולדוג וכשהיה מצליח להשתחרר מעבודתו בילה את רוב זמנו בים.
בשנת 1970 נשא לאישה את חברתו אהובה וב-1972הוענקה לו דרגת רס"ר. בתקופה זו שימש כחשמלאי בכיר במחלקתו ובכל חוות דעת של מפקדיו צוין כבעל מקצוע מעולה, בעל יוזמה, מקובל, ממושמע ואהוב מאוד על מפקדיו ועל פקודיו.
בזכרונות שכתב עליו חברו תיאר אותו כמפקד שלא אהב לחלק פקודות. הוא היה כמו אבא טוב לחייליו דאג לנוחיותם ולרווחתם תמיד ובכל מקום בימים של לחץ והפגזות היה בא ובודק בעצמו מה שלום אנשיו.
הוא ידע להבליג על דברים שחרו לו ולא התלונן בפני שום אדם. מעל הכל, היה בעל משפחה למופת גאה באשתו ובילדיו. כל ימיו הצטיין בדבקות במסורת ובנאמנות לערכי העם. כשהיה נשאר שבת במחנה עם חייליו נהג תמיד לערוך קידוש כהלכתו ותמיד נמצא אצלו בקבוק יין לקידוש. ערב המלחמה כשהיה בכוננות קיבל אישור ללכת לבקר את אשתו שהייתה בהריון כדי שלא לחלל את קדושת החג הלך ברגל כברת דרך ארוכה עד מקום הפגישה עם אשתו.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח בין הראשונים לשדה הקרב בסיני ויצא מהמלחמה בשלום אך ביום כ"ח בכסלו תשל"ד (23/12/1973) נפל בעת ביצוע תפקידו.
הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בנתניה השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים, הורים ושלוש אחיות.
שמו של בני הונצח על ידי משפחתו בבית כנסת ברעננה ובקדימה. כמו כן תרמה המשפחה ספר תורה לבית הכנסת וחנוכיה שהוצבה על גג בית הכנסת בקדימה.
דברים לזכרו כלולים בספר "על כל החברים שלנו" , בעריכת דודו ברק.