אלי (אליהו) יום טוביאן ז"ל

אלי יומטוביאן נולד ברחוב ההסתדרות בקדימה ב 8.3.1954 למשפחה מסורתית העוסקת בחקלאות. הוא אחד מתוך חמישה אחים (שלוש אחיות ושני אחים).
בכיתה א` למד בבית הספר אורים (יגאל אלון) שבקדימה ובתיכון למד בהדס הנעורים במגמת מכונאות מטוסים.
אלי היה מקובל ואהוב על כל חבריו. סובביו מספרים שהיה אדם טוב לב, אכפתי והגון שאהב לטייל ולגדל קקטוסים. הוא אהב לשחק כדורגל וטניס שולחן. כל חבריו ידעו שאין משחק כדורגל בלי אלי.

כשהגיע זמנו להתגייס לאלי הייתה את האופציה להיות מכונאי מטוסים אבל הוא החליט להתגייס לקרבי, דבר שהביא אותו לסיירת חרוב.
סיירת חרוב היא יחידה הממוקמת בבקעת הירדן שאז נקראה ארץ המרדפים, מטרת הסיירת הייתה לתפוס חבלנים מירדן.
תשעה חודשים לאחר שהתגייס לצבא פרצה מלחמת יום הכיפורים. בתחילת המלחמה הושיבו את הסיירת בבקעת הירדן, אך ירדן לא פרצה במלחמה.
לקראת סוף המלחמה החליטו להעביר את החיילים מעבר לתעלת סואץ ושם בכניסה לעיר אחד הנגמשים של הסיירת נפגע מפגז ושנים עשר חיילים נהרגו.
במשך שנים נאמר למשפחתו של אלי שהוא נהרג בנגמש, אבל עלתה עדות שאלי לא נהרג בנגמש אלה בתוך העיר במהלך קרב הטהור שהעיר סואץ מפגיעה ישרה ב24.10.1973.

במשך 36 שנים החיילים מסיירת חרוב ומשפחות הנופלים לא היו בקשר מהסיבה שעדיין שרר הלם בקרב החיילים מאובדן של 16 חיילים בתוך הסיירת הקטנה. בנוסף היו גם האשמות מצד המשפחות נגד הקצינים שבסך הכל היו בני 21.

היום החיילים והמשפחות בקשרים טובים וכל שנה נפגשים באזכרה.
לזכרם של החללים הוקם במועצה האזורית של בקעת הירדן חדר הנצחה של סיירת חרוב. בנוסף יצא סרט על המלחמה שנקרא ״קרב אחד יותר מידי״, אותו ביים יואל שרון.

אשר, אחיו של אלי היה גם מעבר לתעלת סואץ במצריים בזמן המלחמה, ורק שבוע לאחר שנפל אחיו אשר אותר ובישרו לו את החדשות המצערות.
אשר מספר על הקשר והחברות הקרובה שהייתה לו עם אלי, והדבר אליו הכי מתגעגע זה נוכחותו.

אלי יומטוביאן נקבר בבית הקברות בקדימה.הוא הותיר אחריו הורים, אח, ושלוש אחיות. בקשתו הייתה להיקבר במקום הולדתו (סגירת מעגל).

יהי זכרו ברוך