יצחק בדרה ז"ל

יצחק בדרה נולד ב- 26.11.1953 למרים ושוע וגדל בקדימה. ליצחק היו ארבעה אחים ושתי אחיות. הוא היה ילד אהוב, שקט, וחברותי שאהב לעזור לזולת.
הוא גדל בשכונת הצריפים, ועם ילדי הרחוב שיחק בכדור, תופסת ומחבואים. בקדימה אז היו פרדסים ושדות לכן יצא עם אחיו הגדולים לעבוד בשדות. הייתה לו חברה וחלומם היה להיות ביחד. הוא אהב מאוד מוסיקה ובמיוחד את "שלישיית גשר הירקון". הוא אהב את יהורם גאון, אריק איינשטיין וכמובן את הלהקה הבריטית- "החיפושיות".
הוא למד בבית הספר ``אור תורה`` וכשסיים נסע ללמוד בקיבוץ דפנה שבגליל. שם עסק בעבודת האדמה שאותה אהב מאוד.

לאחר מכן גויס לצה"ל בראשית פברואר 1972 והוצב לחיל-השריון. הוא השלים קורס נהג-טנק ובתפקיד זה שימש כל ימי שירותו. כחייל סיפרו למשפחתו שהיה חייל טוב, מתפקד כראוי, ממושמע, ולא היו לו בעיות חברתיות או אישיות. הוא שירת בגדוד שירון מס` 79, מספרו האישי היה: 2152049.

ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.197), הוא נלחם במלחמת יום הכיפורים בקרבות הבלימה בחזית הדרומית. הוא היה נהג טנק והגיע למצריים לחצר מוצב ``מצמד``. כאשר לחמה יחידתו בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, הטנק נתקל במארב של החיילים המצרים.
כאשר הם תקפו אותם וירו עליהם הם הצליחו לקפוץ מהטנק והשתמשו בנשק שהיה עליהם. לבסוף הנשק אזל והוא נורה למוות.

מספרים עליו חבריו: "ליצחק היו עיניים חומות גדולות, שתי גומות חן וחיוך תמידי. שקט היה, ביישן. לבדו היה מטייל בשדות, לבדו היה יושב בחדרו ומאזין לנעימות שקטות מעל גלי הרדיו- המוסיקה, קריאת הספרים והטיולים במרחבי הארץ- היו אהבותיו הגדולות. כשהיינו כולנו יחד, היה מחייך ושותק. את חוויותיו שמר לעצמו. היה לו חיוך תמים, טוב לב, מבויש מעט- כזה שאי אפשר לעמוד נגדו".
מספר עליו מחנכו: "יצחק היה בין התלמידים המצטיינים בכיתה, הן מבחינת הלימודים, הן מבחינת יחסו לחבריו ולמוריו והן מבחינת קבלת תפקידים וביצועים. תמיד ניסה לעזור לחבריו ככל שהיה לאל-ידו, התנדב והתמסר גם כשלא נתבקש לכך. מידותיו הטובות- ענווה, ביישנות, סלחנות והבנת הזולת, גרמו שכולם יאהבוהו. יצחק היה בין אותם ביישנים מאושרים, שאין הבריות מעזות לפגוע בהם. הוא השתדל לא להתבלט, ומה שעשה, עשה מתוך הכרה של חובה ולא על-מנת לקבל פרס. הוא דבק במסירות ובאהבה בלימודים והשתדל שלא להיעדר, גם בשעה שלא הרגיש בטוב. קרה ובידו היה אישור מטעם הרופא שהוא זקוק למנוחה, והוא ויתר על הזכות והשתתף בלימודים."
אמר עליו בן אחותו משה: " עיני הגדולות היו מלאות אור ואהבת חיים. היינו צוחקים אחד בחברת רעהו, הוא אהב לעזור לבריות, אהב לראות אותם בטוב, ובכלל- ראה תמיד את חציה המלא של הכוס."

הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקריית שאול. הוא הותיר אחריו אב, אם, ארבעה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

יהי זכרו ברוך