אלפרד אקסלרוד ז"ל

אלפרד, בן אמיליה ויוליוס , נולד ביום י"ח בחשוון תשי"ד 27.10.1953 בבוקרשט שברומניה והחל שם את לימודיו בבית הספר היסודי. בשנת 1964 עלה יחד עם משפחתו לישראל. המשפחה גרה במושב קדימה.אלפרד סיים את לימודיו בבית ספר "אורים" ביישוב ולאחר מכן למד בבית הספר התיכון האזורי בעמק חפר ועמד בהצלחה רבה בבחינות הבגרות. הוא היה ילד ביישן, צנוע ונעים הליכות. הוא היה תלמיד חרוץ ובעיקר הצטיין במקצועות הריאליים תחביביו היו בתחום האלקטרוניקה והצילום (קולנוע).
אלפרד בנה מכשירים חשמליים מורכבים ומסובכים ותכנן את עתידו בתחום האלקטרוניקה. כמו כן התמחה בצילום ואף זכה בפרס בתחרות צילום שנערכה על ידי הטלוויזיה הישראלית.
אלפרד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972. הוא עבר את הטירונות בבסיס הטירונים של צה"ל ואחר כך הוצב בחיל המודיעין שם השתלם בקורס למפעילי ציוד מיוחד בו היה יכול ליישם את הידע הרב אשר רכש בתחום האלקטרוניקה. הוא סיים את הקורס כחניך מצטיין בסיני. בהתחלה התלבטו המפקדים מי מבין שני חיילים שהיו באותו בסיס יעלה למוצב החרמון. החייל הראשון רצה להישאר בסיני מסיבות אישיות ואלפרד שהיה מרחף ואהב לצאת לשטחים פתוחים ולהתבודד אהב את הרעיון והסכים לעלות למוצב החרמון.
הוא היה בן יחיד ומסור מאוד להוריו הוא התמסר לטיפול בהם בעת שירותו הצבאי וגם כאשר שירת בבסיס רחוק מאוד הרבה לבקר אותם וניצל כל חופשה כדי לעזור להוריו ולסייע להם במה שיכול.
אלפרד היה בן יחיד הורים ניצולי שואה , לכן הוא נזקק לקבל מהם אישור בשביל ללכת למקום שמסכן את חייו, אך הוריו לא חתמו על האישור והוא בכל זאת עלה .

ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים הסורים השתלטו על מוצב החרמון הם הנחיתו מסוקים והשתלטו על הבסיס. באותו זמן לא היו בבסיס הרבה חיילים רובם היו בחופשה. הסורים לעומת זאת הביאו איתם כמעט גדוד שלם של קומנדו. ביום הראשון כאשר החיילים במוצב ראו שהסורים לא נכנסים פנימה לבסיס הם החליטו להתפצל לשלוש קבוצות שתי קבוצות נכנסו לארץ בדרכים שונות וקבוצה השלישית שבה היה אלפרד החליטה להישאר בבסיס ולהילחם בסורים. אלפרד ומפקדו היו יחד באחד מתעלות הבסיס לפתע אלפרד נעמד בתוך התעלה אחד הסורים ראו אותו ירו בו והוא נהרג במקום. שאר החיילים שהיו יחד איתו נלקחו בשבי, למשך שבעה חודשיים. הוא היה בן 19 בנופלו.

הוריו נשארו לבדם וכמה חודשים לאחר מותו אביו נפטר מדום לב. אמו נשארה לבדה . מדי שנה חבריו מחיל המודיעין היו עוזרים לאמו לערוך אזכרה לזכרו. עם השנים אמו וחבריו התחברו והפכו למשפחה אחת גדולה. ילדיהם נחשבו לנכדיה. אמו הלכה והזדקנה ולכן ביום הזכרון היה לה קשה לעמוד בעומס הרב בבית הקברות ולכן כולם הקדימו בשעה . גם לאחר שנפטרה אמו, חבריו ממשיכים לפקוד בכל יום זיכרון מוקדם בבוקר את בית העלמין בדיוק באותה שעה שהיו הולכים שאמו הייתה בחיים. כיום נותרו ממשפחתו רק שני דודים מבוגרים , החברים שלו הם בעצם המשפחה היחידה שנותרה לו.

יהי זכרו ברוך