אפרים ללוש ז"ל

נולד ביום י"ד בכסלו תשי"א (23.11.1950) בעיר קזבלנקה שבמרוקו, שם למד בבית ספר עממי.

בשנת 1962 החלה המשפחה את מסע הנדודים לישראל, דרך צרפת ואיטליה. בשנת 1964, כשהיה אפרים בן ארבע-עשרה, הגיעו למולדת והשתקעו במושבה קדימה שבשרון. אפרים נכנס לכיתה ז` בבית הספר העממי שביישוב, ולאחר מכן עבר לכפר הנוער "הדסה נעורים" שבעמק חפר, ולמד מסגרות.

בשנים הבאות עזר אפרים להוריו בכלכלת המשפחה. הוא ציפה מאוד לגיוסו, והביע את רצונו העז לשרת במשטרה. בן יחיד היה אפרים בין חמש בנות, והוריו המודאגים התנגדו בכל תוקף לכך שיתגייס. בליבם קינן חשש עז כי דבר מה רע יאונה לו, אך אפרים היה נחוש בהחלטתו ואמר: "אם כל אחד יגיד - `הוא לא ילך לצבא, אני לא אלך לצבא` - מי ישמור על המדינה? ממילא מתים רק פעם בחיים..." ולא ידע כי נבואתו תתגשם.

בפברואר 1968 התגייס אפרים ל"משמר הגבול". משחר ילדותו היה חלומו להיות שוטר, ובשירותו במג"ב ראה ייעוד ודרך. לאחר שעבר את כלל ההכשרות של שוטר בשירות חובה הוצב כלוחם בפלוגה ט` שפעלה באזור ג`נין, וחש גאווה רבה וסיפוק.

אפרים היה ידוע ברוחב ליבו ובקפדנותו הרבה בכל מעשיו. מפקדיו העידו כי היה לוחם דגול ששילב ידע מקצועי וניסיון עשיר עם אנושיות ואהבה לאדם, וחבריו אף הם העתירו עליו שבחים.

בשנת 1968 רכשו הוריו של אפרים בית בנתניה - בית פרטי עם גן גדול ובו עצי פרי, שהיה בתהליך שיפוץ. אפרים ציפה בכליון עיניים לעבור לבית החדש - מעבר שתוכנן לסוף חודש אפריל 1969. הוא הבטיח לעזור, וכבר ביקש מהממונים עליו חופשה מיוחדת ורשות להשתמש במשאית כדי להעביר באמצעותה את תכולת הדירה. אלא שאפרים לא זכה לממש את תכניתו.

שוטר אפרים ללוש נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ז בניסן תשכ"ט (15.4.1969), והוא בן תשע-עשרה. באותו יום יצא עם עוד תשעה משוטרי הפלוגה לפעילות מבצעית שגרתית בג`נין. במהלך הסיור התהפך הרכב המשטרתי, ואפרים וחברו שוטר עוזיאל שמור נהרגו.

אפרים לא זכה להקים בית בישראל. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבנתניה. הותיר הורים וחמש אחיות - רחל, זהבית, קטי, ניקול ודבורה. זמן קצר לאחר נפילתו נולד אחיו יעקב. הוריו הנציחו את זכרו בספר תורה שהוכנס לבית הכנסת "עליית שבטים" שבנתניה.

יהי זכרו ברוך

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי `יזכור`, שנערך ע`י משרד הביטחון)